איך רפואת השיניים מתמודדת עם שיני הבינה?

לברי המזל שבינינו יש שיני בינה שבקעו רגיל והן אינן מפריעות ללסת ולשיניים האחרות בתפקודן. אך לרבים צומחות אותן שיניים בצורה חלקית, כי אין מספיק מקום, או שהן "כלואות", לא יוצאות בכלל. בשני המצבים האחרונים, אחרי צילום פנוראמי מקיף, ו- C.T, אם צריך, שוקל רופא השיניים את דרך הטיפול ואופן העקירה

 
שן בינה הינה שן טוחנת שלישית, שנקראת כך משום שהיא בוקעת אחרי גיל 17, ובדרך כלל עד גיל 24. התפתחות האדם גרמה לנו להשתלב עם הקידמה, ולכן ישנם אנשים באוכלוסייה שאין להם אותה.

בפנים או חצי בפנים?
ההסבר להתפתחות זו היא האבולוציה. אם נזכור את התפתחות החי על כדור הארץ נראה כי תחילה היו דגים עם שתי לסתות בולטות והרבה מאוד שיניים. בשלב הבא, על פי תורת האבולוציה, היו קופים עם לסתות יותר קטנות ופחות שיניים. כיום לבני האדם יש לסת עוד יותר קטנה, ולכן גם פחות שיניים. מזה אפשר להסיק כי עם המשך האבולוציה יהיו לנו פחות ופחות שיניים.

הבעיות עם שיני הבינה מתחילות כאשר אין פרופורציה בין גודל הלסת למספר השיניים בפה. באופן נורמאלי יש לאיש בוגר 32 שיניים, ואם יחס הלסת ומספר השיניים טוב, לא תהיה שום בעיה לבקיעתם ומיקומם בפה.

הבעיות מתחילות כשאין מקום בלסת, ואז יכולות להיות כמה צורות של בקיעה:

• מצב נורמאלי לחלוטין ללא בעיות, כאשר היה מקום לשן הבינה לבקוע ולצמוח רגיל ולתפקד ללא בעיה.
• מצב בו לשן הבינה יש מעט מקום לבקוע ולגדול, לכן יש רק בקיעה חלקית של החלק הכותרתי ואז נוצר סוג של כיס בין החניכיים לשן שמתמלא באוכל הגורם לדלקת של הרקמה הרכה, הנקראת בשפה המקצועית פריקורוניטיס ((PERICORONITIS.
• מצב בו לשן הבינה אין מקום לבקוע ונוצר המונח "שן בינה כלואה".

לכל אחד מהמצבים יש צורות ושיטות טיפול שונות:

• במצב נורמאלי, כשהשן מתפקדת רגיל ומולה יש שן אחרת – כלומר היא בפונקציה- נטפל בשן כמו בכל שן אחרת.
• כאשר החניכיים מטפסים על השן והיא עדיין בפונקציה, ומתפתחת פריקורוניטיס, הטיפול יהיה טיפול סימפטומטי מקומי. אם הדלקת תעבור, מה טוב, אך אם המצב חוזר על עצמו אפשר לשקול את עקירת השן. במקביל, יש לשקול גם את עקירת השן שמולה מכיוון שהשן הנגדית נשארת בודדה ואין לה פונקציה, לכן אין טעם להשאירה בפה כי היא יכולה להוות רק מטרד.
• כאשר השן כלואה היא יכולה לדחוף את השיניים הקודמות לה וגם לספיגת השורש של השן שלפניה. במצב כזה תתבצע עקירה שהיא בדרך כלל עקירה כירורגית.

לפני עקירה חייבים לבדוק את מנח השן
האבחנה לכל הטיפולים האלה תעשה על ידי צילומים - צילום פרי אפיקלי "קטן" פנוראמי, ולפעמים צריך אף צילום CT. צילומים אלה נעשים כדי לברר היטב מה המנח של השן לפני הניתוח.

חובה לדעת ששן הבינה נמצאת באזור מסוכן בפה, מכיוון שבלסת התחתונה היא מאוד קרובה לתעלה המנדיבולרית, שזה העצב שמעצב את השיניים והלסת התחתונה. לכן חייבים לבצע צילום פנוראמי ולראות את המנח של השן. אם המנח אינו טוב, יש לנו עוד צילום, C.T, שחובה לעשותו כדי לראות את התמונה טוב יותר, מכיוון שלפעמים ישנם מצב בו השורשים של שן הבינה עוטפים את התעלה המנדיבולרית, ואז יכול להיווצר שיתוק למספר ימים או, במקרה הגרוע, שיתוק קבוע.

בכל המקרים יש להתייחס לכל תופעות הלוואי כתופעות לוואי של ניתוח. עלולה להיווצר נפיחות, כאבים ואף דימומים. הרופא לא ישחרר מטופל ממרפאתו כאשר המקום מדמם. נפיחות יכולה להופיע כ- 48 שעות לאחר הניתוח.

כנגד תופעות אלה ניתן טיפול תרופתי מלא כגון משככי כאבים, תרופות נגד נפיחות ושטיפות שעוזרות בניקוי וחיטוי של חלל הפה. אם תופעות אלה עולות על המצופה, מחובתו של המטופל לפנות לרופא המטפל למעקב צמוד.

**הבהרה: הכתוב לעיל הינו מידע אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי ו/או תחליף
   לייעוץ רפואי ו/או המלצה לטיפול רפואי. השימוש במידע זה הוא באחריות המשתמש בלבד.

הכותב הוא רופא שיניים
עזר בכתיבת הכתבה: ד"ר שחר בלחש