רכב בית
מידע חיוני

הכל על תסמונת המעי הרגיש

21/07/2010

"דוקטור אני מיואשת! הבטן שלי מתנפחת כמו בחודש תשיעי, כאבי הבטן שלי בלתי אפשריים ועל העצירות יותר טוב שלא נדבר. כל הרופאים שלי אומרים לי שהכל בסדר אצלי ושיש לי רק קיבה רגיזה או עצבנית וכדאי שאני אתרגל לכך. אתה חייב לעזור לי, אני מאוד סובלת ולא יודעת מה לעשות". מפגש זה או דומים לו מתרחש מדי יום במרפאות רופאי משפחה ומרפאות גסטרואנטרולוגיות.
 
קשר חזק למצבים נפשיים
תסמונת המעי הרגיש היא ההפרעה התפקודית השכיחה ביותר במערכת העיכול והיא פוגעת בכ- 10 אחוז מהאוכלוסייה. היא מופיעה בכל גיל ובכל מין, אך שכיחה יותר בנשים ובצעירים. כאן המקום להתעכב על המושג הרפואי הפרעה תפקודית. מושג זה בא לתאר הפרעה אשר מקורה אינו בתהליך מוגדר אשר ניתן לראות אותו בבדיקה או באמצעי הדמיה (לדוגמא גידול, דלקת, כיב וכדומה), אלא בתפקוד מערכת מסוימת אשר הוא המביא לסימפטומים.

כאב שרירים, כאב חזה, כאב ראש וכדומה הם הפרעות כאלה, אשר לכולם לא נמצא מקור ברור, והמשותף להן הוא מהלכן הכרוני, שכיחותן הגבוהה בנשים, קשר חזק למצבים נפשיים כמו מתח, חרדה ודיכאון והעדר טיפול אופטימאלי, דבר המביא פעמים רבות לתסכול הן מצד הרופא והן מצד החולה.

במערכת העיכול ישנם הפרעות תפקודיות רבות, אך השכיחה בהן היא תסמונת המעי הרגיש. תסמונת זו מאופיינת בכאב בטן המוקל על ידי יציאה והמלווה בשינוי בתדירות היציאות (עצירות, שלשול או שלשול ועצירות לסירוגין) או במרקם היציאות (יציאות קשות במיוחד או רכות במיוחד). כמו כן, שכיחות תלונות נוספות כגון התרוקנות לא מלאה, ריבוי גזים ונפיחות הבטן ויציאות ריריות.

כיום מתבססים פחות על שלילת מצבים אחרים
הסיבה לתסמונת המעי הרגיש אינה ידועה, אך ישנן מספר השערות. מכיוון שבמקרים של תאומים זהים ישנה סבירות של כ- 17 אחוזים שאם תאום אחד סובל מתסמונת המעי הרגיש גם התאום השני יסבול מאותה הבעיה, מניחים שקיים רקע גנטי אך הוא אינו יכול להיות אחראי לתמונה כולה. השערות נוספות שהועלו הן טראומה בגיל הילדות, מצבי חרדה דיכאון ודחק וזיהומים במערכת העיכול.

סיבות אלו ואחרות מובילות לרגישות יתר של המעי הגס (ועל כן השם תסמונת המעי הרגיש), אשר מצדה גורמת לכך שגירוי למערכת העיכול כגון מזון או מתח נפשי אשר באדם בריא לא יביא לכל תגובה, יביא באדם הסובל ממעי להתפתחות של תסמינים כגון כאב או הפרעה ביציאות ונפיחות. סף רגישות נמוך זה נגרם ככל הנראה עקב הפרעה ביכולת של המוח בעיבוד גירויים המגיעים ממערכת העיכול, ובפרט עיכוב גירויי כאב המגיעים מהמעי.

כאמור, אין בדיקת הדמיה או מעבדה האופיינית למעי רגיש ולכן האבחנה צריכה להתבסס על התמונה הקלינית ושלילת מצבים אחרים. בעבר המרכיב של שלילת מצבים אחרים היה העיקרי בתהליך האבחנה, דבר שהביא לביצוע בדיקות רבות ומיותרות הכרוכות באי נוחות למטופל. בשנים אחרונות האבחנה מתבססת על קריטריונים קליניים הנקראים קריטריוני רומא (כאב בטן המוקל על ידי יציאה והמלווה בשינוי בתדירות או אופי היציאות), ועל שימוש סלקטיבי בבדיקות הדמיה או מעבדה.

בירור מעמיק יותר (על ידי קולונוסקופיה או CT) ישמר לחולים מבוגרים (מעל גיל 50) ולחולים עם "סימני אזהרה" כגון ירידת משקל, דימום רקטלי, חום, ממצאים לא תקינים בבדיקה גופנית, סיפור משפחתי של ממאירויות ומחלות אחרות במערכת העיכול או חסר דם.

טיפול תזונתי חשוב מאוד
חשוב לדעת שאין "טיפול קסם" בתסמונת המעי הרגיש אשר יעביר לחלוטין את הסימפטומים, אך אין זה אומר שאין מגוון רחב של אפשרויות שיכול לשפר מאוד את איכות חייו של החולה. יחד עם זאת, התהליך הטיפולי יכול להיות ממושך ומבוסס הרבה על ניסוי וטעייה, ופעמים רבות מתסכל הן למטפל והן למטופל.

הבסיס לכל תהליך טיפולי, ובתסמונת מעי רגיש במיוחד, הוא קשר טוב בין המטפל למטופל. כמו כן, יש להתייחס לפחדים ולחששות של כל מטופל באופן אישי, לדוגמא הפחד מאבחנה מוטעית או סרטן בחולה אחד, או הפחד מהשלכות חברתיות או בין אישיות בחולה אחר. יש מקום רב ללימוד ולהענקת ידע למטופלים אשר פעמים רבות מוריד מהחרדה והתסכול הכרוכים במצב כרוני "לא ברור" כגון תסמונת המעי הרגיש.

טיפול תזונתי גם הוא חשוב מאוד במעי רגיש, אם כי אין דיאטה אחת סטנדרטית אותה ניתן להציע לכל המטופלים. למרות זאת, בדיאטה פרטנית הנתפרת באופן אישי לכל מטופל ומתבססת על תסמיניו העיקריים (כאב, עצירות, שלשול, נפיחות) אפשר להביא להקלה משמעותית בחלק ניכר מהחולים. מעבר לכך, פעמים רבות ישנם מצבים מלווים כגון רגישות לחלב או לסוכרים אשר גורמים להחמרת התלונות וכדאי להתייחס גם אליהם. רופאים רבים נעזרים גם בפרוביוטיקה ("חיידקים ידידותיים"), אשר הודגמה כיעילה בהקלת התסמינים במספר עבודות.
 
גם היפנוזה עשויה לעזור
במידה וטיפול תזונתי אינו מספיק, ניתן לשלב טיפול תרופתי. בין התרופות הנפוצות בשימוש הנן תרופות המרפות את השריר החלק בדופן המעי (כגון קולוטל, נירוקסל וקולפרמין), משלשלים לאלו הסובלים מעצירות ותרופות נוגדות שלשול אצל הסובלים מהבעיה. אם אין די בתרופות אלו, השלב הבא הוא בדרך כלל תרופות המעלות את סף הרגישות של המעי, ובכך מטפלות בשורש הבעיה בחולים אלו.

תרופות אלו באות בעיקר משתי קבוצות- נוגדי דיכאון טריצקלים, הניתנים במינון נמוך (לא במינון המטפל בדיכאון אלא במינון המטפל בכאב), או בתרופות ממשפחת ה- SSRI (משפחת הפרוזאק), שאומנם שימושן העיקרי הוא בהפרעות דיכאון וחרדה, אך נמצאו גם כיעילות להקלת תסמיני המעי הגס.

אפשרות נוספת היא טיפולים לא תרופתיים. במסגרת טיפולים אלו ניתן למנות את הטיפול בביופידבק (טיפול המיועד להביא להרפיה והפחתת מתח תוך העזרות בתוכנת מחשב יעודית), טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול פסיכולוגי קצר טווח המיועד להתמודד עם אמונות והתנהגויות הקשורות למחלה) או טיפול בהיפנוזה.

לסיכום - תסמונת המעי הרגיש היא הפרעה שכיחה מאוד בעלת השפעה שלילית גדולה על איכות חייהם של הסובלים ממנה. למרות שלא ניתן לרפא, ישנן היום גישות טיפוליות רבות תרופתיות ולא תרופתיות אשר ביכולתן לשפר באופן משמעותי את איכות חייהם של רבים מהסובלים מהבעיה.


**הבהרה: הכתוב לעיל הינו מידע אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי ו/או תחליף
   לייעוץ רפואי ו/או המלצה לטיפול רפואי. השימוש במידע זה הוא באחריות המשתמש בלבד.

הכותב הוא גסטרואנטרולוג, רופא בכיר בשירות להפרעות תפקודיות במרכז הרפואי תל אביב

הדפסשלח לחברהוסף תגובה